רש"י על בכורות נ״ה

1 מכפר עותני לכפר חנניה שנים ושלשים מילין וציפורי מצרפתן באמצע:

2 תרגמה שמואל אליבא דרב - דהא דקתני אחת באמצע לאו ארישא קאי דאיירי בחמש אלא כגון שיש לו תשע מכאן וט' מכאן כו':

3 ולשמואל - דלא בעי דתיהוי אמצעית חזייא לצירוף המנין אפילו רועה יש לו דירה באמצע ואין לו שום בהמה לצרפן:

4 ואפילו כליו של רועה - מונחין באותו כפר מצרפן הואיל וסופו דרועה למיזל התם ומשקליה וקרינן ביה מונה:

5 דקרי ליה ואתי - ולא מיצטריך רועה מיזל התם ולא קרינא ביה מונה:

6 דלא מיקרבן - שאין יכולין לילך זו אצל זו לא הבהמות ולא רועה:

7 אבטילאות - קונטריד"ש שני אפרכיות ובמלכות אחת:

8 נמר ונמורי - שני אבטילאות אין מצטרפות אע"ג דסמוכות זו לזו במיל אחד:

9 כמקום שיש שם גשר דמי - דהא אין שם נהר וקתני דחוצה לארץ וא"י ואפילו כולן עומדות בתוך מיל אלא שזו בארץ וזו בח"ל אין מצטרפין:

10 והירדן יגבול אותו - בספר יהושע יח בגבול אחד מן השבטים:

11 אלא מעתה - כל דכתיב בנחלת השבטים ותאר הגבול ה"נ דכל שבט ושבט גבול בפני עצמו ואם יש לו בנחלת שבט זה ובנחלת שבט זה ובנחלת שבט זה אין מצטרפין ואפילו בתוך ששה עשר מיל א"כ אמאי נקט חוצה לארץ וארץ:

12 זאת תהיה לכם וגו' - לאחר שמנאן כולן עשאוה ארץ אחת:

13 ארץ - כתיב בקרא זאת תהיה לכם הארץ גבולותיה דארץ חשיב חד ולא גבולות דירדן:

14 לר' אמי - דאמר משום דמירחקו ליתני כל הנהרות מפסיקין:

15 לימא כתנאי - אי ירדן חשוב ארץ כנען ולא יפסיק אי לא:

16 מבית יריחו ולמטה - אבל כל מה דמשיך למעלה מיריחו לא ירדן הוא דבטל חשיבותו שמתערב בימים גדולים:

17 לנודר - דהנודר מן הירדן יהא מותר לשתות מיריחו ולמעלה:

18 מדן - שם מקום:

19 אתון - מדוקיא דשמא ירדן מתניתו לה:

20 ממערת פמייס - אלמא מדן אתי:

21 זכרותיה דירדנא - עיקרו של ירדן:

22 זכרותא דדמא - עיקר הדם הוי כבד:

23 מטמא - באהל:

24 ברביעית - בתורת דם המת:

25 לא שתינא ממימי פרת - מים הנקראים פרת קאמר והלך אחר לשון בנ"א דאדם הנודר אין דעתו אלא אחר שם שהוא רגיל לקרות לאותו מקום:

26 כל הנהרות - שבעולם למטה חוץ מג' נהרות חדקל ופישון וגיחון שכל הנהרות שבעולם באים משם:

27 עינתא דמדליין - עינות המים הנובעות בהרים רמים והנהו הוו גבוהים מפרת והיכי אתו מפרת:

28 סולמי דפרת - מקלחין תחת הקרקע ועולין בהרים כמו סולם:

29 והנהר הרביעי - דכחד מינייהו חשיב להו ואת אמרת דמיניה קאתו:

30 הוא פרת דמעיקרא - הוא פרת הנזכר למעלה ונהר יוצא מעדן וגו' שהשלשה נפרדין ממנו:

31 יובל שמו - של פרת. ועל יובל ישלח שרשיו וגו' בעץ החיים מישתעי קרא ועץ החיים בגן עדן הוא ופרת הוא המשקה גן עדן:

32 פרין ורבין - שגדל ורבה בלא שום מטר:

33 סהדא רבה פרת - פרת יורד מא"י לבבל וכשהגשמים יורדין בא"י סהדא רבה הוי פרת בבבל שירדו גשמים במערבא לפי שגדל מחמת הגשמים:

34 מקוה ביומי ניסן - מקוה מים חיים נובעים בבית ולא היה מניחן לטבול בנהרות שבימות הגשמים ירדו גשמים הרבה וחייש שמא ירבו מים שנוטפין מעבים לתוך הנהר שהם זוחלים דלא חזו להן משום דהוו להו ספק זבות ובזב כתיב מים חיים. ל"א על הזוחלים על אותם שנפלו מן העבים לקרקע ומן הקרקע זחלו וקילחו לתוך הנהר דאי לא נוטפים משום זוחלים לא מיפסלי דאמרינן בפ' ראשון דתמורה דף יב. השאובה מיטהרת בהמשכה דהיינו שממשיך מים שאובים לתוך המקוה על ידי צנורות:

35 זוחלין - נובעין:

36 ומפצי ביומי תשרי - כשהיו טובלות בנהר ביומי תשרי הי' עושה להם מחצלות של קנים שקורין קלויי"ש ומשליכן לתוך המים ועומדות עליהן וטובלות לפי שבימי תשרי יש טיט רך בנהרות אצל שפתם וחושש שמא יעלה טיט למעלה על רגליהן ויהיה חוצץ:

37 ה"ג ופליגא דידיה אדידיה - כלומר פליגא דשמואל אדשמואל:

38 אין המים מטהרין בזוחלין - דכל שעה הוו מים נוטפין רבין עליהן:

39 אלא פרת ביומי תשרי - שפרת היו מימיו פרין ורבין וזוחלין הנובעים ממעיינות מרובין ועוד שתשרי סוף ימי הקיץ ולא ירדו גשמים הרי זמן מרובה אלמא נהרות מתרבין ממימי גשמים ולעיל אמר מכיפיה מיבריך. לישנא אחרינא הא דאבוה דשמואל הוה עביד לברתיה מקוואות ביומי ניסן מפני שהוא סוף החורף שירדו גשמים מרובים אבל באמצע החורף לא הוה עביד ופליגא אדשמואל דהוא אומר דכל שעה בעינן מקוואות אלא פרת ביומי תשרי: